אם יש דבר אחד שמאפיין את המדינה הזאת, זה שלא מסוגלים לסיים שום דבר בזמן. נתב"ג 2000 הסתיים שנים רבות אחרי באג 2000, מנהרות הכרמל הסתיימו באיחור של עשור, והמשיח על החמור הלבן בטוח יעקוף את הרכבת לירושלים.
בבנייה תמיד, אבל תמיד יש עיכובים, ויש לזה סיבה מדעית. בניה זה כמו שרשרת ארוכה עם המון חוליות. ים של חוליות. מליאנתלאפים חוליות. ההסתברות שלא תהיה תקלה באף אחת מהחוליות שואפת לאפס. וככל שהבניה מורכבת יותר, ההסתברות לעיכוב גדולה יותר. בפרוייקט כמו הרכבת לירושלים, עיכוב של עשור זה סביר. אין שום סיכוי שמישהו מרכבת ישראל או משרד התשתיות ייקח אחריות ויתפטר בגלל שהפרוייקט לא זז ועולה פי 10 מאשר לבנות גשר לקפריסין. אנשים פשוט ימשיכו לעמוד בפקקים בכביש 1 כמו שעמדו שנים, שום דבר לא ישתנה.
אבל כשבונים בית מגורים, ההנחה היא שהמשפחה שרכשה את יחידת הדיור אינה גרה ברחוב ו-או על עץ. יש לה בית, והרצון שלה הוא לפנות את הבית לאחר שהסתיימה הבניה. עיכוב בלתי סביר עלול ליצור מצב שבו המשפחה...
טוב,
אז אפשר לסכם את בניית הבית עד כה כ"בסדר גמור". הבית בסדר, אני גמור.
יש קירות, תקרה, חלונות, תריסים, שקעים, מנורות, מרצפות, אסלות והמון המון אבק. זה פחות או יותר השלב שבו הקבלן אומר:
"אני סיימתי, מעכשיו זה בעיה שלך."
יש! זה הרגע לו ציפיתי! מעכשיו אני יכול להתחיל בהגשמת החלום של הפיכת המקום הלבן והקר הזה לבית חלומותי!
נשאר לי רק לסדר:
וזהו!
אה, אבל את התעלות של המזגן צריך לעטוף בגבס, ואת השיש צריך להזמין בנפרד מהמטבח, וצריך גם שיש לחדרי אמבטיה, ואת הגבס של המזגן צריך לצבוע, אז בעצם צריך:
אה, וגם צריך תאורה, כי מה, אני אשאר עם המנורות המעפנות שהקבלן השאיר? ואם כבר עושים גבס, אז נעשה מנורות שקו...
פעם הבית שלי היה גוש בטון ערום. זה לא היה כזה אסטתי, אז ציפו אותו בטיח:
אחר כך עשו לו גם ציפוי אבן, שלא יהיה לו קר:
ואז גם הוסיפו חלונות, שלא תיכנס רוח פנימה ואז הוא יצטנן:
ואז הגיע הזמן לטפל באיברים הפנימיים שבבית. האיבר הכי חשוב הוא כמובן - המטבח.
זה מדהים איך המטבח נהפך לפריט הכי משמעותי בבית. כנראה זה קשור למעמד האשה ולהתקדמות הסוציו-אקונומית של המעמד הפוסט-מודרני-פמינסיטי בתרבות הניאו-קלאסית... או משהו...
אומרים שבניית או שיפוץ בית זה הרסני לזוגיות. אומרים שזה מתכון בטוח לגירושין.
ולמה זה קורה? פעם לא ידעתי, אבל אחרי שנכנסתי עמוק עמוק לעובי קורת הבטון, אני אמנם עדיין נשוי, אך יש ביכולתי להבין איך הבניה עלולה לדרדר את מצב הזוגיות. ראו למשל את המקרה הקלאסי הבא:
הגבר רוצה X האשה רוצה Y X עולה חצי מ-Y יש רק תקציב ל-Z האשה מציעה לקצץ ב-A הגבר לא מוכן להתפשר על A ומציע לבטל לגמרי את B האשה מתעצבנת על הגבר: איך היא תוכל לחיות בלי B? שנים היא חולמת על בית עם B. כשהיא היתה קטנה היא שיחקה בבית בובות עם B! וככה הוא רוצה...
מבין כל היסודות הכימיים המרכיבים את הבית, אין אף יסוד המקבל התייחסות כמו האלומיניום. למרות שמאוד נפוץ לשמוע דברים כגון:
לא לעיתים קרובות אתה שומע את אותם השאלות לגבי יסודות כימיים אחרים. אף פעם לא תשמעו שאלות כמו:
כפי שאתם יכולים לראות מהתמונה, הבית שלנו מתחיל לתפוס צורה.
זה התחיל ככה:
ופתאום נהיה ככה:
הבית שלנו...
איזו התרגשות, יש לי בית! ...עם תקרה וקירות וכאלה.
בכל אופן, נכנסתי במקום שבו בעתיד תהיה דלת והבטתי סביב בבטון האפרורי. אחז בי דיכאון עמוק. וזה לא שיש לי משהו נגד אפור. כמה מהחברים הטובים שלי הם...
מזל טוב, יש לי רצפה בבית! לקחו הרבה בטון ושפכו אותו על המגרש לי ועכשיו יש משטח די ישר שנקרא לו – "רצפה", כפי שניתן לראות כאן:
בשלב מסויים אמר לי הקבלן שכדאי שאני אחליט מה אני רוצה לשים על הבטון הזה, כי אחרת הוא משאיר לי את זה ככה. מכאן נסללה דרכנו אל חנויות הקרמיקה. כשאני אומר דרכנו אני כמובן מתכוון אלי ואל אשתי היקרה, כי כידוע לכולם, אין באפשרותו של גבר להחליט בנושאים שדורשים טעם כלשהו בעיצוב.
ריצוף:
ובכן,
בפעם האחרונה שכתבתי, אמרתי שאציג בפניכם את התהוות הבית שלי. מאז שבק המחשב שלי חיים מסיבה לא ברורה (טוב נו, הסיבה די ברורה, הוא עבר התעללות קשה בידי תינוקת בת 9 חודשים), אבל לאחר מאמצים רבים הוא תוקן וכעת אני יכול לפרוס בפניכם את ביתי לעתיד.
אומרים שביתו של אדם מעיד על אופיו, אבל מה הכוונה בכך? שיש לי אופי של בלוק? אולי של יציקה? בכל אופן, הנה הוא ביתי (בערך):
בשעה טובה ומוצלחת (10:42 ביום שישי לפני 3 חודשים לייתר דיוק), התחילו את הבניה בביתי הקט. זה מתחיל בכך שקודחים לי חורים במגרש היפה והשטוח שלי והופכים אותו לעיר חורבות וממשיך בכך שתוחמים לי את גבולות הבית ביסודות בטון ומראים לי בדיוק באיזה שטח קטן אני הולך לבלות את החלק הניכר של שארית חיי.
אני כמהנדס מחושב אוהב לתכנן מראש ולישון רגוע. מצד שני, כבעל ניסיון של יותר מיומיים בעולם הזה אני גם יודע שכל תוכנית היא בסיס לכאב ראש לא קטן. בעלי ניסיון אחרים יגידו שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, וקבלנים יגידו שכל שינוי הוא בסיס מצוין להגדלת חשבון הבנק שלהם.
העניין הוא שבית זה עסק די מורכב שמכיל כמות לא קטנה של תוכניות:
אוקי,
אז השגנו כבר מקום אליו אנו ניצוק את כל חסכונותינו ל-20 השנה הקרובות. עכשיו צריך להחליט – איזה צורה יהיה לדבר הזה?
כמובן שלא מחליטים החלטה כזו חשובה לבד אלא נעזרים באיש מקצוע שמכונה בארצנו "אדריכל". אבל האדריכל אינו יכול להחליט עבורנו, תפקידו הוא רק יכול לייעץ, או במילים אחרות, להסביר לנו למה הרעיונות שלנו מפגרים וצריך לאשפז אותנו. לכן, צריך לחשוב מה הן הבחירות המכריעות שחייבים לעשות בתכנון הבית על מנת שהאדריכלית תוכל לקבל התמוטטות עצבים בניסיון לממש את כולן. לדוגמא:
קודם כל,
מי שלא מבין איך יכול להיות שרק היום פתחתי בלוג וכבר יש כל כך הרבה שטויות, אז זה לא שיש לי קצב כתיבה של שד טזמני על אספרסו כפול, אני פשוט העברתי את הבלוג מכאן. אם אתם חדשים לבלוג, נא לקרוא מההתחלה, אחרת דברים לא יראו הגיוניים (למען האמת, לא בטוח שהם יראו הגיוניים גם בסדר הנכון, אבל זה המצב).
אז סיכמנו על שלל התוכניות והגענו למסקנה הנחרצת לגבי איפה צריך להיות השקע של המטען ואיפה נחבר את הקומקום.
עכשיו מתחילה עונת השדרוגים. הרי אף אחד לא רוצה לגור בבית "סתם", ותמיד יש איזה משהו שאתה רואה ופשוט חייב שיהיה גם בבית שלך. בעונת השדרוגים כלולים דברים אשר לא ניתן לבצע אותם בעלות סבירה לאחר בניית הבית. כמו למשל:
שואב אבק מרכזי:
...
והתשובה: ברור שלא!
מה השתגעתם? לקנות?! במחירים של הארץ?! הרי כולם יודעים שהמחירים של הנדל"ן בארץ זה בועה! אין מצב שמישהו ישלם כל כך הרבה! מי הפראייר שישלם מיליון דולר על דירת 3 חדרים מסריחה בדרום תל-אביב? דירה, אין, זה רק לשכור – חייבים לשכור. אבל מה? למה לשכור כשאפשר לקנות? בכסף של השכר דירה אתה משלם את המשכנתא, ונשאר בסוף עם הדירה, לעומת שכירות, שאתה משלם 20 שנה לאיזה זקנה פולנייה ובסוף נשאר בלי כלום.
אוי, כמה חודשים ארוכים ביליתי בשיחות כאלה עם כל בר דעת החל מהחיילים במילואים דרך השכנה האנטיפתית של הדודה ועד הגננת. לכל אחד יש את הדעה המוצקת שלו, אבל לשמחתכם הרבה, את כל המלל המיותר הזה אפשר לצמצם למספר אידיאולוגיות בסיסיות:
שלום,
למי שמכיר אותי בתור "מהנדס על האש" צפויה הפתעה. אתם יושבים?
טוב נו, ברור שאתם יושבים, מי קורא בלוגים בעמידה? אולי איזה חנון מכור למחשבים שעומד עם לפטופ פתוח בתחנת רכבת, או משהו כזה.
אבל אני סוטה מהנושא... אני רוצה להכריז בזאת שאני, עידו "מהנדס על האש", עושה עוד דברים בחיים שלי מלבד צליית רקמות יונקים, עופות, ודגים על הגריל.
אני לדוגמא גם: