מנה של חורף: הקבב שהפך לראגו

Mon, 13 Feb 2012 22:04:00 +0200

מגיע שלב בחייו של כל גוש בשר שבו צריך להחליט: להכין, להקפיא או לזרוק.  אם הגוש כבר היה קפוא פעם, אזי אסור להקפיא אותו שנית, כי אז יושמד העולם (היי, זה 2012 עכשיו, לכו תדעו) או משהו כזה.  מכיוון שאני לא מסוגל להביא את עצמי למצב שבו אני זורק לפח בשר אכיל, אני לעיתים מוצא את עצמי במטבח בשעה 9 בלילה מביט בגוש בשר. זה קורה אחרי שהאכלתי, קילחתי, בידרתי, חיבקתי, הרדמתי, לקחתי לשירותים, הרדמתי שוב, השקתי במים, הרדמתי באופן סופי, שוב חיבקתי ולבסוף השקתי בסם הרדמה את הילדים. ואז אני שואל את עצמי:

"האם בא לי עוד סטייק?"

בדרך כלל התשובה של לעצמי היא:

"האם מהנדסים מאותגרים חברתית? בטח שכן! יאללה בוא נבעיר את הגריל..."

אז...

בשר עם איזראלי קוסקוס

Tue, 03 Jan 2012 22:44:00 +0200

יצא לי לפני המון זמן לראות איזו תוכנית בישול עם בריטים.

הבריטים היו המבשלים, לא אחד המצרכים (למרות שתודו שזה היה הרבה יותר מעניין אם זה היה המקרה).  היה נראה כאילו הח'ברה האלה יודעים מה הם עושים.  בישלו סטייק פילה עם שוקולד, ציפו דג לוקוס בגבינה, הקפיצו, הקציפו, טחנו, גירדו ובסוף עוד הגישו את הכל בצורה מעוררת תיאבון.  בקיצור, מקצוענים.  אז לפתע אני רואה שאחד השפים מוסיף למנה שלו ... פתיתים.

לא פתיתי כמהין,
לא פתיתי שוקולד מריר שוויצרי,
לא פתיתי חזה אווז קנדי מטוגן בחמאה הולנדית,
סתם פתיתים.
כאלה.

תמיד חשבתי שפתיתים זה צורת המזון הנחותה ביותר שקיימת.  זה קמח לבן בתוספת כלום עם נגיעות של שום דבר. כשאני חוזר עייף מת מהעבודה...

מה לעזאזל עושים עם רבע כבש?

Sat, 10 Dec 2011 21:47:00 +0200

הבהרה:

הרבה זמן לא כתבתי בבלוג הזה. יש מספר סיבות לכך:
1. כתבתי קצת בבלוג הבנאי
2. (קשור ל-1) עברתי דירה
3. (לא קשור לכלום) אני קצת עצלן

אבל בשעה טובה, אחרי הרבה טלאות, הגריל עבר לבית טוב יותר עם חיבור קבוע לגז, ועם נוף:

אז אני מוכן ומזומן להמשיך לכתוב אודות מסעותי הקרניבוריים.

גילוי נאות: הקטע הבא נכתב עוד בבית הקודם, ולא פורסם עד היום ע...

קַבֶּב זאת בעצמך - המדריך להנדסת קבב ביתי

Thu, 13 Jan 2011 23:23:00 +0200

אני מהנדס.
מהנדסים לא ממציאים דברים.
בשביל זה יש מדענים.
מדענים יודעים להמציא.
אבל יש בעיה עם מדענים.
הם לא כל כך קשורים למציאות.
הם מפתחים תיאוריה, או במילים אחרות רעיון, ואז הולכים לנוח.
לדוגמא:

המדען: "אם תחמם חוט בתוך וואקום, הוא יאיר ולא יישרף.  כך נוצרת נורה."

המהנדס שואל: "איזה חוט? איזה חומר? איך מחממים? כמה מחממים? איך עושים וואקום? איך שומרים על הוואקום? איפה שמתי את המפתחות שלי?"

המדען עונה: "נו באמת, זה כבר עניינים פעוטים של מימוש. לך מכאן כבר, אתה מפריע לי לחשוב."

ואז המהנדס הולך לו אל המעבדה ומתחיל לבצע ניסויים על גבי ניסויים. הוא מתעד את תוצאות הניסויים, מנסה פתרונות שונים ומשונים, מקבל טלפונים עצבניים מאשתו ובסוף אחרי שבועות וחודשים רבים שלא ראה את אור השמש, הוא מציג בגאווה את התוצר...

מטחנת הבשר הביתית ואתה - סיפור אהבה?

Mon, 15 Nov 2010 21:44:00 +0200

הרבה זמן אני כבר חושב לכתוב תיזה על נושא הקבבים.  זהו נושא נפלא ומורכב שלדעתי לא זכה להתייחסות מספקת בבלוג. קבב, כידוע, עשוי מבשר טחון. עכשיו, מכיוון שעדיין לא הומצאה הבהמה שמפיקה בשר טחון, צריך להתחיל בבשר שאינו טחון, ולהעבירו תהליך שנקרא טחינה.  לשם כך אנו זקוקים למכשיר הנקרא:

מטחנת בשר

לפני כמעט שנתיים קניתי מכשיר ששינה את עולם הבשר הטחון שלי - מטחנת בשר.  ההגיון שלי היה פשוט:

  • מטחנת בשר עולה 500 שקל.
  • בשר טחון עולה יותר מ-30 שקל לקילו.
  • בשר קפוא לטחינה אני יכול לקנות ב-20 שקל לקילו.
  • החיסכון: לפחות 10 שקלים לקילו

קציצות נסיכת הנילוס בריאות אפויות בטעם "של פעם"

Sat, 25 Sep 2010 15:59:00 +0200

בשנים האחרונות יש תופעה שהולכת ומתגברת - אנשים רוצים לאכול בריא.
במשך אלפי שנים לא הייתה לאנושות בעייה כזאת מכיוון שאנשים רק רצו לאכול משהו. אם היו מוצאים דבר מה לאכול, זה כבר היה מצויין, מדהים, והם היו מתחילים מייד לבלוס.
"האם זה בריא?" זו שאלה שלא נשאלה, בעיקר מכיוון שפעם אנשים היו מנומסים יותר, ולא דיברו עם פה מלא.

אבל עם המאה ה-20 בא גורם ששינה ללא היכר את העולם הקולינרי - הסופרמקרט.
מעתה, יכל כל אדם להיכנס, להינות מהמיזוג, ולבחור לעצמו מיני מזונות כרצונו - לא עוד לצוד חרובים או ללקט חוגלות (או ההיפך).
פתאום אנשים הגיעו לחיות עד גיל 80 במקום גיל 40.  ואז התחילו השאלות: אם אני כבר חיי כפליים מאבותיי מה עלי לאכול מבין כל המבחר האדיר הזה על מנת לשלש את גיל אבותיי ולהגיע ל-120?

בשלב זה הנוסטלג...

שיפודי דג בסה (קטפיש) בגריל

Thu, 19 Aug 2010 16:15:00 +0200

פעם חשבתי שדג סול קיבל שם מעליב - שמדמה אותו לסוליה.

אז גיליתי דג שנקראה "דג בסה".  עכשיו, אין לי מושג איך מבטאים את זה, אבל הדבר הראשון שעולה לי לראש זה - "דג בעסה".  לאחר מחקר מעמיק שכלל חיפוש אחד בגוגל, גיליתי שזה דג שקוראים לו קטפיש או "דג חתול", כנראה בגלל השפם.

לדג הזה יש תכונה אחת שהופכת אותו למאוד מוצלח, ותכונה אחרת בעייתית.

1. זהו דג ללא טעם או ריח של דג.  אתם קולטים? זה קטע פשוט מבריק, ממש סטראט-אפ! הייתי עושה עוד הרבה דברים כאלה, כמו:

  • צ'יפס בלי שמן של צ'יפס.
  • חומוס בלי תסבוכות מעיים של חומוס.
  • תל אביב בלי החום והלחות של תל אביב.
  • סופגניה בלי קלוריות של סופגניה.
  • מזרח תיכון בלי אנשים לא נחמדים שרוצים להרוג אותנו.
  • תינוקות בלי...

עוף במלח

Tue, 10 Aug 2010 23:29:00 +0200

אני למדתי הרבה דברים במהלך 20 (!) שנות הלימוד שלי. בין היתר למדתי שפות כגון צרפתית, ספרדית, ערבית, וכו.  כשלומדים שפה, הדבר הראשון שלומדים זה איך להגיד "שלום".
למה?
כי ההגיון אומר, שאם אתה רוצה להתחיל לתקשר עם מישהו, קודם כל תפנה אליו בצורה כזאת שהוא יבין שאתה רוצה לתקשר איתו מילולית ולא לתקוף אותו ו-או לרקוד איתו.
אחרי שהבנת איך לפתוח בשיחה (hola) ופיתחת ביטחון עצמי, אפשר להתחיל ללמוד את שאר המילים. בתור ילדים, תמיד היינו קודם לומדים איך לקלל, זה היה הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר.  אני אפילו זוכר איך מקללים בקוראנית בצורה די עסיסית.

תחום אחר שלמדתי זה איך לכתוב תוכנה במחשב.
גם כאן, קודם כל אתה לומד לכתוב תוכנת "hello world".  אתה רוצה לראות שאתה מסוגל להגיד למחשב להדפיס את המילים "hello world", ושהוא אשקרה עושה את זה, על אמת. ("מחשב, אני עכשיו...

יום המנגלות - מדריך לשוכחים: מצעד בשרים למנגל

Fri, 16 Apr 2010 14:37:00 +0200

שוב הגיע הזמן הזה של השנה. היום שבו מדווחים בחדשות על כמה טון בקר, כבש ועופות חוסלו במדינת ישראל והפכו לתוספת לכרס הלאומית.  אני מתכוון כמובן ליום העצמאות, או, כפי שראוי לקרוא לו, יום המנגלות.  אני חושב שמכמות העשן שמיוצר מכל השומן שנוטף על כל המנגלים ברחבי המדינה, האוויר נהיה משמין.  בחיי, אפשר לעלות חצי קילו במשקל רק מעישון פאסיבי.

אם התכוננתם מראש, תוכלו לעשות משהו כמו זה, ולהינות ממנגל משובח.  אבל מה לעשות, שלפעמים יום המנגלות "מתגנב" על אנשים ככה סתם בלי שישימו לב.  האמת? אפשר להבין.  התזמון של היום הזה לא ממש אידאלית, ממספר סיבות.

  • חצי מהמדינה בדיוק חזרה מנופש בבולגריה, טורקיה, יוון ו-או קירגיזסטאן, ועדיין לא התאפסה.  הרוב עדיין לא זוכרים איפה הם עובדים,...

שרימפס (חסילונים) בגריל כניסוי מדעי

Sat, 14 Nov 2009 20:56:00 +0200

אי שם לקראת סוף עידן הקנוזואיקון, הגיח לעולם יצור משונה עם מעט מידי שיער ויותר מדי שכל.

הייצור הזה לאחר המון זמן הצליח ליצור משהו מופלא - אש. כנראה שהוא לא קרא לזה "אש" אז, אלא משהו יותר דומה ל"נַה" או
"גְנְח" או "אוֹוֹוֹוֹ", אבל העקרון ברור.  בכל אופן, כל הסיפור הזה התרחש לפני כמיליון שנה.

מיליון שנה.

זה המון זמן, ים של זמן.  ובמשך כל הזמן הזה, אותו יצור (שנקרא לו לשם פשטות אדם), אוכל את טרפו לאחר שצלה אותו על האש.  כך שבמהלך התפתחות האדם היו רק 2...

הודעת ההנהלה - שינויים בבלוגליזציה

Fri, 30 Oct 2009 21:57:00 +0200

שלום לכולם,

אינני יודע אם זו הודעה מצערת או משמחת.  כנראה שלרוב האנשים בעולם פשוט לא אכפת.

בכל אופן, החלטתי על שינוי במיקוד הכתיבה שלי.  במקום להתרכז בבישול בשרים, החלטתי להתרכז בנושא שמעסיק אותי לא פחות מזה בזמן האחרון - בניית ביתי.

אי לזאת ובהתאם לכך (או משהו כזה), פתחתי בלוג חדש - "בלוג הבנאי".  אני ממליץ לכל מי שבונה ו\או בנה בית, למעריצים שלי (כל השלושה) ולסתם סקרנים להיכנס ולקרוא.

בכוונתי להמשיך לעדכן גם את הבלוג הזה באופן יחסית סדיר (אם אפשר לקרוא למה שהיה עד עכשיו "סדיר"), כך שאף אחד לא ייצא מקופח יתר על המדיה.

זהו.

(הייתי מוסיף איזה "בתיאבון!", אבל בהתאם לתוכן ההודעה, קשה לי להצדיק את זה)

חומוס עם "בשר"

Fri, 09 Oct 2009 21:18:00 +0200

עברית זו שפה משונה. ואני לא מדבר על זה שכותבים אותה הפוך ואז כל פעם שאתה רוצה לשלב איזה ביטוי באנגלית הוא פתאום קופץ לך לתחילת השורה ואז אי אפשר להבין מה כתבת, ואתה מקבל משפטים כמו:

!!!במחיר מדהים DVD
DIVX MP3!! קורא ועוד

אני מדבר על השפה שהתפתחה פה בארץ שיש בה כל מיני כללים לא מובנים, לדוגמא:

הדגשה:
אם ברצונך להדגיש שם עצם, פועל, תואר או כל מילה אחרת בעברית, נא אמור אותה פעמיים, כדוגמת:
"בונה, יורד גשם בחוץ..."
"זה גשם גשם זה, לא סתם."

נא לשים לב שהדבר אינו מתרגם טוב לשפות...

עוף תאילנדי מונפץ

Sat, 29 Aug 2009 18:54:00 +0200

לאחרונה הפסיקו באופן מפתיע ופלילי להביא אנטריקוט קפוא לסופר שלי.  כמובן שמייד הקמתי ועדת חקירה לבירור הנושא, אך התבבר לי שאאלץ לחכות כמה חודשים עד המשלוח הבא מברזיל.  בכל אופן, מהמחסור הזה נולדו כמה מתכונים כמו זה שמפורט כאן:

לאוכל של כל מדינה יש אופי.
- אוכל צרפתי הוא מאוד מושקע ובדרך כלל כולל שמנת באיזושהי צורה.
- אוכל איטלקי הוא פשוט להכנה אבל טעים.
- באוכל מרוקאי אין דבר כזה יותר מדי שמן.
- אוכל הודי מאוד מתובל ומיוחד.
- אוכל אנגלי סתם מגעיל.

אבל מה זה אוכל ישראלי? המדינה עוד לא קיימת 100 שנה ויש פה ערבוב של יותר תרבויות מאשר באו"ם.

לדעתי, אין דבר יותר ישראלי מעוף מוקפץ בבגט עם חומוס וצ`יפס.  למרות השילוב הלא הגיוני בין התאילנדי, הצרפתי, הערבי והאמריקאי, זה איכשהו יוצא טעים. אמנם, יכול להיות שבפעם האחרונה שאכלתי את הייצור המוזר הזה בקצרין הייתי חייל מורעב וגם אם היו שמים לי גריז במקום חומוס ה...

אנטריקוט על האש - הנוסחה המושלמת

Thu, 21 May 2009 22:09:00 +0200

ביום העצמאות האחרון הייתי עד לזוועה אמיתית:
אזרחי ישראל הגאים יוצאים בהמוניהם לחגוג את הולדת מולדתם ולכבודה צולים על האש כל מני מוצרים מעובדים של בונזובק, אה.. סליחה, זוגלודרעק, אה.. טוב, אתם יודעים למה אני מתכוון.
...
לא?

אז אני מתכוון לכל המוצרים האלה שנמצאים במחלקת ה"על האש" בסופר, בסגנון "קבב רומני" או "קבב כבש", שיש בהם רשימת רכיבים יותר ארוכה מפוסט ממוצע שלי.

איפה הכבוד למדינה? איפה הציונות? בשביל זה נלחמנו כל השנים האלה? תנו כבוד למדינה, תעשו בשר שמכבד את המעמד.  הנתח המושלם לאירוע שכזה הוא האנטריקוט, הידוע בכינויו "ורד הצלע" או "סטייק עין".

אמנם פירסמתי מספר רשומות על האנטריקוט ואני כנראה אפרסם עוד הרבה, אבל בבשר, כמו בכל דבר בחיים, הניסיון משחק חלק מרכזי.  ואחרי הרבה מאוד נסיונות, חלקם טובים וחלקם מעולים, אני חושב שהצלחתי להגיע לשלמות בנושא האנטריקוט על האש. הנוסחה היא שילוב של זמן יישון מדוייק, שיטת צלייה מוצלחת, ובאופן מפתיע, גם לאיכות הפרה...

קוביות סינטה בפיתה

Thu, 16 Apr 2009 22:48:00 +0200

המון זמן לא כתבתי כי הייתי <שקר כלשהו>, וגם<שקר אחר> ובכלל הייתי עסוק עד הראש עם <שקר מה זה לא מוצלח>.  אז הבא נדלג על למה לא וניגש ישר לעניין.

לכל אחד בחיים יש מחזור חיים, לדוגמא:
הבת הקטנה שלי חייה לפי מחזור חיים של שעתיים עד שלוש שכולל:
- להתעורר
- להתחבר לציצי
- לבהות בחפץ כלשהו
- לבכות
- לפלוט על אמא
- ללכלך חיתול או שניים

אסאדו למתחילים

Fri, 30 Jan 2009 16:56:00 +0200

בלימודים בטכניון היו כל מיני דירוגים שונים לקורסים.  לכל קורס היה את הגרסא הרגילה, לדוגמא:
פיסיקה 1

עכשיו, היו כאלה שחשבו שזה לא מספיק מסובך וגילו שיש סטודנטים שעדיין שומרים על שפיות אחרי המבחן, אז ישבו המרצים והמציאו לכל קורס את גרסת ה"מ" שלו, לדוגמא:
פיסיקה 2 מ` - "ממש לא סימפטי"

כמובן שזו היתה רק ההתחלה ולאורך השנים נוספה גם גרסת "ח" להתעללות מתקדמת, לדוגמא:
משוואות דיפרנציאליות ח` - "חשבתם שמ` זה קשה?"
או
פיסיקה 3 ח` - "הח` ועונשו"

בקצה השני של הסקאלה היו את גרסאות ה"ר`" של הקורסים - הגרסא שלמדו הסטודנטים לרפואה.  ההבדל בין סטודנט ממוצע לסטודנט לרפואה הוא שסטודנט...

קציצות כרישה ועגל אפויות

Thu, 18 Dec 2008 20:21:00 +0200

מי שמעוניין אך ורק במתכון, נא לגלול למטה לכותרת המודגשת.
לאלו מכם שמעוניינים לדעת לאן נעלמתי ו-או לכאלה שפשוט יש להם יותר מדי זמן פנוי אני מקדיש את הקטע הבא:

ישנם בעולם דברים שאתה לא יודע כמה אתה צריך אותם עד הרגע שהם אינם.

יד ימין היא לא אחת מאלה.

אם מישהו היה ניגש אלי ואומר לי:
"אחי - מה דעתך להלוות לי את יד ימין שלך? ככה בקטנה לאיזה חודש חודשיים?"
תשובתי לא היתה:
"יאללה בכיף, רוצה גם איזו כליה?"

ובכל זאת לפני חודשיים הלכתי מרצוני לניתוח שהיה אמור להיות פשוט וקל. אחרי שנים של כאבים בכתף ימין, הניתוח היה אמור רק לנקות איזו דלקת, ותוך שבוע הייתי אמור להיות כמו חדש.  אז בכיף עליתי על שולחן הניתוחים. היה שם כל כך נוח...

חזה הודו בגריל עם רוטב סגול

Tue, 12 Aug 2008 21:35:00 +0200

אני כל הזמן מטיף על נפלאות האנטריקוט ועל כמה שהוא הדבר הטוב ביותר בייקום.
אז קודם כל אני רוצה לחזק את דברי: 

אך, כמה שאני צודק.

זהו, חיזקתי.

עכשיו לעניינו. למרות שאפשר להתקיים על דיאטה של סטייקים בלבד (יש מדינה שלמה בקצה השני של העולם שעושה את זה, קוראים לה ארגנטינה), מדי פעם זה מרענן לאכול משהו קצת אחר.  מה גם שעם עליית מחירי הבקר בעולם (מדד הסינטה טיפס ב 33% בשנה האחרונה), האנטריקוט קצת כואב בכיס.

אז מה הפתרון?

כשרוצים לאכול בשר לבן, הגויים אוכלים חזיר. אצלנו בעם הנבחר הולכים על משהו פחות מתפלש בבוץ, הודו.

אבל מה הקטע עם הודו? לא משנה כמה הוא יתאמץ, הוא בחיים, אבל בחיים לא יתקרב לסטייק עשוי כהלכה. אבל כמו בתחומים רבים אחרים בחיים, זה שאתה לא ממש הדבר האמיתי לא ימנע ממך לנסות, לדוגמא:

מכוניות:

אין לך מרצדס.  אתה חולם בלילות על מצרדס.  ה...

צריך לשבת ללמוד... יאללה למטבח!

Fri, 18 Jul 2008 21:24:00 +0200

התואר הראשון כבר מאחורי.  יהיה קשה לי לתאר לכם את ההרגשה המופלאה של הנחת העט לאחר המבחן האחרון בתואר.  הרגע הזה מדורג בסולם הימים המאושרים בחיי אי שם בין יום השחרור מצה"ל ליום שבו התחילה איתי בת בפעם הראשונה.  לוקח זמן להתרגל למצב שבו אתה חוזר הביתה ו... כלום.  אין שום מחוייבות.  אין תרגילי בית, אין פרוייקטים, אין מבחנים. אפשר לשבת בבוקסר מול הטלוויזיה ולראות תוכניות כמו "ערב טוב עם גיא פינס" שלא דורשות הפעלה של אף לא תא מוח אחד.

לכן אני ממש לא מבין איך 3 שנים לאחר סיום התואר הצלחתי להגיע למצב ששוב אני מגיע הביתה אחרי יום ארוך וצריך להתחיל לפתור משוואות דיפרנציאליות חלקיות באמצעות התמרות לפלס.  ואז אני נזכר... תואר שני.  של מי היה הרעיון הדפוק הזה?

למי שלא עבר תואר בהנדסה ולכן לא מבין עד כמה נוראי המצב שתיארתי, אז קודם כל אני מקנא בכם, ודבר שני, הרשו לי לתאר מצב דומה בחומרתו: