מגיע שלב בחייו של כל גוש בשר שבו צריך להחליט: להכין, להקפיא או לזרוק. אם הגוש כבר היה קפוא פעם, אזי אסור להקפיא אותו שנית, כי אז יושמד העולם (היי, זה 2012 עכשיו, לכו תדעו) או משהו כזה. מכיוון שאני לא מסוגל להביא את עצמי למצב שבו אני זורק לפח בשר אכיל, אני לעיתים מוצא את עצמי במטבח בשעה 9 בלילה מביט בגוש בשר. זה קורה אחרי שהאכלתי, קילחתי, בידרתי, חיבקתי, הרדמתי, לקחתי לשירותים, הרדמתי שוב, השקתי במים, הרדמתי באופן סופי, שוב חיבקתי ולבסוף השקתי בסם הרדמה את הילדים. ואז אני שואל את עצמי:
"האם בא לי עוד סטייק?"
בדרך כלל התשובה של לעצמי היא:
"האם מהנדסים מאותגרים חברתית? בטח שכן! יאללה בוא נבעיר את הגריל..."
אז...
יצא לי לפני המון זמן לראות איזו תוכנית בישול עם בריטים.
הבריטים היו המבשלים, לא אחד המצרכים (למרות שתודו שזה היה הרבה יותר מעניין אם זה היה המקרה). היה נראה כאילו הח'ברה האלה יודעים מה הם עושים. בישלו סטייק פילה עם שוקולד, ציפו דג לוקוס בגבינה, הקפיצו, הקציפו, טחנו, גירדו ובסוף עוד הגישו את הכל בצורה מעוררת תיאבון. בקיצור, מקצוענים. אז לפתע אני רואה שאחד השפים מוסיף למנה שלו ... פתיתים.
לא פתיתי כמהין, לא פתיתי שוקולד מריר שוויצרי, לא פתיתי חזה אווז קנדי מטוגן בחמאה הולנדית, סתם פתיתים. כאלה.
תמיד חשבתי שפתיתים זה צורת המזון הנחותה ביותר שקיימת. זה קמח לבן בתוספת כלום עם נגיעות של שום דבר. כשאני חוזר עייף מת מהעבודה...
הבהרה:
הרבה זמן לא כתבתי בבלוג הזה. יש מספר סיבות לכך: 1. כתבתי קצת בבלוג הבנאי 2. (קשור ל-1) עברתי דירה 3. (לא קשור לכלום) אני קצת עצלן
אבל בשעה טובה, אחרי הרבה טלאות, הגריל עבר לבית טוב יותר עם חיבור קבוע לגז, ועם נוף:
אז אני מוכן ומזומן להמשיך לכתוב אודות מסעותי הקרניבוריים.
גילוי נאות: הקטע הבא נכתב עוד בבית הקודם, ולא פורסם עד היום ע...
אני מהנדס. מהנדסים לא ממציאים דברים. בשביל זה יש מדענים. מדענים יודעים להמציא. אבל יש בעיה עם מדענים. הם לא כל כך קשורים למציאות. הם מפתחים תיאוריה, או במילים אחרות רעיון, ואז הולכים לנוח. לדוגמא:
המדען: "אם תחמם חוט בתוך וואקום, הוא יאיר ולא יישרף. כך נוצרת נורה."
המהנדס שואל: "איזה חוט? איזה חומר? איך מחממים? כמה מחממים? איך עושים וואקום? איך שומרים על הוואקום? איפה שמתי את המפתחות שלי?"
המדען עונה: "נו באמת, זה כבר עניינים פעוטים של מימוש. לך מכאן כבר, אתה מפריע לי לחשוב."
ואז המהנדס הולך לו אל המעבדה ומתחיל לבצע ניסויים על גבי ניסויים. הוא מתעד את תוצאות הניסויים, מנסה פתרונות שונים ומשונים, מקבל טלפונים עצבניים מאשתו ובסוף אחרי שבועות וחודשים רבים שלא ראה את אור השמש, הוא מציג בגאווה את התוצר...
הרבה זמן אני כבר חושב לכתוב תיזה על נושא הקבבים. זהו נושא נפלא ומורכב שלדעתי לא זכה להתייחסות מספקת בבלוג. קבב, כידוע, עשוי מבשר טחון. עכשיו, מכיוון שעדיין לא הומצאה הבהמה שמפיקה בשר טחון, צריך להתחיל בבשר שאינו טחון, ולהעבירו תהליך שנקרא טחינה. לשם כך אנו זקוקים למכשיר הנקרא:
מטחנת בשר
לפני כמעט שנתיים קניתי מכשיר ששינה את עולם הבשר הטחון שלי - מטחנת בשר. ההגיון שלי היה פשוט:
בשנים האחרונות יש תופעה שהולכת ומתגברת - אנשים רוצים לאכול בריא. במשך אלפי שנים לא הייתה לאנושות בעייה כזאת מכיוון שאנשים רק רצו לאכול משהו. אם היו מוצאים דבר מה לאכול, זה כבר היה מצויין, מדהים, והם היו מתחילים מייד לבלוס. "האם זה בריא?" זו שאלה שלא נשאלה, בעיקר מכיוון שפעם אנשים היו מנומסים יותר, ולא דיברו עם פה מלא.
אבל עם המאה ה-20 בא גורם ששינה ללא היכר את העולם הקולינרי - הסופרמקרט. מעתה, יכל כל אדם להיכנס, להינות מהמיזוג, ולבחור לעצמו מיני מזונות כרצונו - לא עוד לצוד חרובים או ללקט חוגלות (או ההיפך). פתאום אנשים הגיעו לחיות עד גיל 80 במקום גיל 40. ואז התחילו השאלות: אם אני כבר חיי כפליים מאבותיי מה עלי לאכול מבין כל המבחר האדיר הזה על מנת לשלש את גיל אבותיי ולהגיע ל-120?
בשלב זה הנוסטלג...
פעם חשבתי שדג סול קיבל שם מעליב - שמדמה אותו לסוליה.
אז גיליתי דג שנקראה "דג בסה". עכשיו, אין לי מושג איך מבטאים את זה, אבל הדבר הראשון שעולה לי לראש זה - "דג בעסה". לאחר מחקר מעמיק שכלל חיפוש אחד בגוגל, גיליתי שזה דג שקוראים לו קטפיש או "דג חתול", כנראה בגלל השפם.
לדג הזה יש תכונה אחת שהופכת אותו למאוד מוצלח, ותכונה אחרת בעייתית.
1. זהו דג ללא טעם או ריח של דג. אתם קולטים? זה קטע פשוט מבריק, ממש סטראט-אפ! הייתי עושה עוד הרבה דברים כאלה, כמו:
אני למדתי הרבה דברים במהלך 20 (!) שנות הלימוד שלי. בין היתר למדתי שפות כגון צרפתית, ספרדית, ערבית, וכו. כשלומדים שפה, הדבר הראשון שלומדים זה איך להגיד "שלום". למה? כי ההגיון אומר, שאם אתה רוצה להתחיל לתקשר עם מישהו, קודם כל תפנה אליו בצורה כזאת שהוא יבין שאתה רוצה לתקשר איתו מילולית ולא לתקוף אותו ו-או לרקוד איתו. אחרי שהבנת איך לפתוח בשיחה (hola) ופיתחת ביטחון עצמי, אפשר להתחיל ללמוד את שאר המילים. בתור ילדים, תמיד היינו קודם לומדים איך לקלל, זה היה הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר. אני אפילו זוכר איך מקללים בקוראנית בצורה די עסיסית.
תחום אחר שלמדתי זה איך לכתוב תוכנה במחשב. גם כאן, קודם כל אתה לומד לכתוב תוכנת "hello world". אתה רוצה לראות שאתה מסוגל להגיד למחשב להדפיס את המילים "hello world", ושהוא אשקרה עושה את זה, על אמת. ("מחשב, אני עכשיו...
שוב הגיע הזמן הזה של השנה. היום שבו מדווחים בחדשות על כמה טון בקר, כבש ועופות חוסלו במדינת ישראל והפכו לתוספת לכרס הלאומית. אני מתכוון כמובן ליום העצמאות, או, כפי שראוי לקרוא לו, יום המנגלות. אני חושב שמכמות העשן שמיוצר מכל השומן שנוטף על כל המנגלים ברחבי המדינה, האוויר נהיה משמין. בחיי, אפשר לעלות חצי קילו במשקל רק מעישון פאסיבי.
אם התכוננתם מראש, תוכלו לעשות משהו כמו זה, ולהינות ממנגל משובח. אבל מה לעשות, שלפעמים יום המנגלות "מתגנב" על אנשים ככה סתם בלי שישימו לב. האמת? אפשר להבין. התזמון של היום הזה לא ממש אידאלית, ממספר סיבות.